בקצרה: הדף הזה מתעד הליכים פליליים, חקירות ורגולציה שבהם היו מעורבים בנק המזרחי המאוחד ובנק טפחות בין 1990 ל-2004, כפי שהם מתוארים בתשקיפי הבנק ובדוחותיו שלו שהוגשו לרשות ניירות ערך. אין כאן טענה של צד שלישי: כל אמירה בדף נלקחה ממסמך שהבנק עצמו הגיש וחתם עליו, והעמודים הרלוונטיים מצורפים למטה כקובצי PDF.
למה המקור הזה
דוח תקופתי ותשקיף הם מסמכים שתאגיד מדווח חייב בהם על פי דין, והם נבדקים על ידי רואי חשבון ויועצים משפטיים. כשבנק כותב בתשקיף שלו עצמו שהוא הורשע בעבירה פלילית, או שמתנהלת נגדו חקירה, זו אינה האשמה של אדם פרטי אלא גילוי של התאגיד. זה גם המקור היחיד שבו הליכים מהשנים האלה שרדו: רובם קדמו לעידן הפרסום הדיגיטלי של הפסיקה, ואינם מופיעים במאגרים המקוונים.
1. הרשעת הבנק בפרשת ויסות מניות הבנקים
ביום 31 בדצמבר 1990 הגישה פרקליטות המדינה לבית המשפט המחוזי בירושלים כתבי אישום נגד מספר בנקים ובנקאים בישראל בפרשת ויסות המניות, ובכללם הבנק, מי שהיה מנכ"ל הבנק בתקופה הרלוונטית ומי שהיה המשנה למנכ"ל. כתב האישום כלל אישומים בשלושה נושאים נפרדים: עבירות מנהלים, ייעוץ כוזב, ודוחות ותשקיפים כוזבים.
ביום 16 בפברואר 1994 ניתנה הכרעת הדין. על פיה הורשע הבנק בעבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין — קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות — בלבד, ואך לגבי המקרים המסוימים שפורטו בנספח לכתב האישום, שעניינם מתן ייעוץ כוזב. מיתר העבירות זוכה הבנק. באותה הכרעת דין הורשעו גם שני המנהלים בחלק מהעבירות שיוחסו להם.
על גזר הדין והקנס נוקב התשקיף בשתי גרסאות שאינן מתיישבות זו עם זו. בגוף התשקיף נכתב שביום 13 באפריל 1994 ניתן גזר הדין ועל פיו הוטל על הבנק קנס בסך מיליון ש"ח. בדוחות הכספיים שבאותו תשקיף עצמו נכתב שהקנס הוטל ביום 30 באפריל 1994 ועומד על 1.4 מיליון ש"ח, ונכלל בהפסד מפעולות בלתי רגילות לשנת 1994. אנחנו מביאים את שתי הגרסאות כלשונן ואיננו מכריעים ביניהן.
הבנק שילם את הקנס ולא ערער על ההכרעה ועל גזר הדין. שני המנהלים ערערו לבית המשפט העליון, וביום 28 בפברואר 1996 ניתן פסק הדין בערעור: אחד מהם זוכה מהאישום בדבר עבירות מנהלים, והעונשים שהוטלו עליו ועל השני נותרו על כנם.
ההרשעה אינה קבורה בשוליים. היא מופיעה בעמוד הראשון של התשקיף משנת 1998, בין האזהרות לציבור המשקיעים: “ביום 16 בפברואר 1994 הורשע הבנק בעבירה על סעיף 415 לחוק העונשין בעניין ייעוץ כוזב בקשר לפרשת ויסות מניות הבנקים”.
2. ביטוח נכסי לווים: מחקירה משטרתית להליך אזרחי
זהו הציר המרכזי של שנות התשעים. הבנקים למשכנתאות, ובהם בנק טפחות, מכרו ללוויהם ביטוח חיים וביטוח מבנה כתנאי להעמדת ההלוואה, וקיבלו עמלות מחברות הביטוח. הרשויות בחנו את זה בכמה מסלולים במקביל.
בתחילת 1997 הורה סגן המפקח על הביטוח לחברות הביטוח להפסיק ב-1 בינואר 1998 לשלם לבנקים למשכנתאות, ובהם בנק טפחות, עמלות בגין ביטוח חיי לווים. בנק טפחות חלק על כך במכתב מיום 3 באפריל 1998 וטען שפעילותו כדין ונשענת על חוות דעת משפטיות.
בתשקיף 1998 כותב הבנק במפורש: “אין להוציא מכלל אפשרות מצב בו המחלוקת בין הבנקים למשכנתאות לבין המפקח על הביטוח בדבר חוקיות עיסוקם של הבנקים למשכנתאות בתחום הביטוח תתבטא גם בנקיטת הליכים פליליים כנגד בנק טפחות”.
ב-1999 מתאר הדוח התקופתי את עמדת פרקליטות המדינה: היא סבורה “על פני הדברים כי קיימים חשדות לפיהם הבנקים למשכנתאות עוסקים לכאורה בתיווך לעסקי ביטוח בניגוד לחיקוקים השונים”, חקירת הממונה הסתיימה, ונבחנת גם אפשרות לפעול לשם העמדה לדין. בתמצית הדוחות ליום 31 במרץ 1999 נכתב שלפני ההחלטה הסופית הועבר החומר לעיונו של פרקליט מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) לשם היוועצות, וההערכה היא שהחלטה, לרבות החלטה בדבר העמדה לדין, תתקבל תוך חודשים ספורים.
בדצמבר 1999 הודיע הממונה על ההגבלים העסקיים לבנק טפחות שהוא שוקל להפעיל את סמכותו לפי סעיף 43(א) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988, ולקבוע שהוראות מסוימות שנכללו בפוליסות ביטוח מבנים בשנים 1994–1996 היוו הסדרים כובלים.
בשנת 2000 מופיעה במסמכי הבנק האמירה המפורשת ביותר: בתצהיר התשובה מטעם הרשויות “נזכר כי היתה חקירה משטרתית נגד בנק טפחות ושמונה חברות ביטוח בחשד לקיומו של הסדר כובל, לכאורה, בענין ביטוח מבני לווים”. על פי ממצאי החקירה החליט הממונה שלא לנקוט בהליך אכיפה פלילי, וכי ההליך המתאים הוא קביעה לפי סעיף 43 לחוק. הדוח התקופתי לשנת 2001 חוזר על כך ומוסיף שהממונה החל בהליכים לשם כך, ושבדעת הבנק לערער על קביעה כזו לבית הדין להגבלים עסקיים.
3. סתירה שראוי להציג כמות שהיא
בדוח התקופתי לשנת 1998 מצוטטת תגובה של הפרקליטות שלפיה “לא נערכה כל חקירה משטרתית כנגד הבנקים למשכנתאות בשנת 1997, כנטען בעתירה”.
בתצהיר הרשויות משנת 2000, כפי שהוא מתואר בדוח הכספי של הבנק ליום 30 בספטמבר 2000, נכתב כאמור שכן הייתה חקירה משטרתית נגד בנק טפחות ושמונה חברות ביטוח.
שתי האמירות נמצאות במסמכי הבנק עצמו, בהפרש של כשנתיים. ייתכן שהן מתיישבות — למשל אם החקירה נפתחה אחרי 1997, או אם מדובר בהליכים שונים. אנחנו לא יודעים, ואיננו טוענים שאחת מהן שקרית. מי שרוצה להסתמך על אחת מהן צריך לקרוא את שתיהן.
4. שומת המע"מ, וסופה
לחברה המאוחדת של בנק טפחות שעסקה בביטוח הוצאה שומת מס ערך מוסף לשנים 1994–1996. בחודש אוקטובר 1999 הודיעו שלטונות מע"מ על דחיית ההשגה; סכום הדרישה, כולל ריבית, הצמדה וקנס, מופיע בדוח לשנת 1998 כ-9,466 אלפי ש"ח ובדוח ליום 30.9.2000 כ-10,128 אלפי ש"ח.
בתשקיף 1998 נכתב בנוסף שבמועד פרסומו מתנהלת חקירה על ידי שלטונות מס ערך מוסף לגבי חבות המע"מ של בנק אדנים ובנקים למשכנתאות נוספים בנושא הביטוח.
הפרשה לא נשארה פתוחה. בדוח הכספי ליום 30 בספטמבר 2000 נכתב ש"במהלך חודש ספטמבר 2000 הגיעו החברה המאוחדת ושלטונות מס ערך מוסף להסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין. על פי ההסכם, שלטונות מס ערך מוסף ביטלו את השומה". מי שמציג את החקירה בלי הסוף הזה מציג תמונה חלקית.
5. המפקח על הבנקים בבית הדין לחוזים אחידים
בחודש דצמבר 2002 הגיש המפקח על הבנקים בבית הדין לחוזים אחידים בקשה נגד בנק טפחות, לבטל או לשנות סעיפים בנוסח הערבות שבנק טפחות מנפיק על פי חוק המכר (דירות) — כלומר ערבויות חוק מכר לרוכשי דירות — בטענה שיש בערבות תנאים מקפחים.
זה הליך רגולטורי יזום של הרגולטור הבנקאי נגד הבנק, לא תביעה של לקוח.
6. הסדר כובל נטען בסליקת הוראות קבע
בחודש יוני 2002 הוגשה תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית נגד מס"ב ושישה בנקים, ובהם הבנק, בהיקף של כ-967 מיליון ש"ח. לטענת התובעת, הנתבעים “הפרו את חובותיהם על פי דין בכך שיצרו הסדר כובל לגבי פעולות סליקה של חיוב על פי הרשאה (הוראות קבע)” והגבילו עצמם שלא כדין באשר למחיר, כלומר לעמלה הנגבית.
סכום נתבע אינו חבות. הסכום הוא מה שהתובעת ביקשה, ולא מה שנפסק.
7. חקירה פלילית בעניין קבוצת לווים, ומחלוקת החשב הכללי
בין הבנק לבין החשב הכללי במשרד האוצר התגלעה מחלוקת בעניין קבוצת חברות שקיבלה מן הבנק אשראים בערבות המדינה לפי חוק עידוד השקעות הון, וכן מענקי השקעה באמצעות הבנק. יתרת החובות של הקבוצה ליום 30 באפריל 1998 הסתכמה בכ-117 מיליון ש"ח, ובנוסף קיבלה הקבוצה מענקים בסך כ-72 מיליון ש"ח.
בחודש מאי 1997 ערך אגף הביקורת הפנימית של הבנק ביקורת ביחס לקיום נוהלי מרכז ההשקעות, ונמצאו ממצאים ביחס לפעילות הבנק עם חברות בקבוצה. באוגוסט 1997 השהה החשב הכללי את התשלומים. באפריל 1998 כתב לבנק כי לדעתו פעל שלא כנדרש, וכי הפר הבנק חובות אמון כלפי המדינה.
בתוך כך נכתב בתשקיף: “במסגרת חקירה פלילית המתנהלת בקשר עם עסקיה של קבוצת הלווים נחקר תחת אזהרה אחד מפקידי הבנק, וכן נמסרו על ידי הבנק לחוקרים מסמכים שונים כפי שנדרש מאת הבנק”.
החשב הכללי הגביל באפריל 1998 את סכום תביעת המדינה כלפי הבנק ל-25 מיליון דולר, מבלי שהמדינה מוותרת על טענותיה. הבנק דחה את הטענות. בדוח התקופתי לשנת 1998 נכתב שהמדינה ביקשה רשות להגיש תביעות שכנגד בסך כ-106 מיליון ש"ח, ושבפברואר 1999 קיבלה רשות להתגונן בשתי התביעות שהגיש הבנק.
8. תובענות ייצוגיות והגבלת תעריפים, 2003
הדוח הכספי ליום 30 ביוני 2003 מתאר שלושה עניינים נוספים:
בחודש אוגוסט 2003 הוגשה נגד חמשת הבנקים הגדולים, ובכללם הבנק, תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית, בטענה שהפרו לכאורה את כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים).
בחודש יולי 2003 הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה ובקשה להכיר בה כייצוגית נגד בנק טפחות, בנקים נוספים ומנהל המכס ומס בולים, על סך כולל של 300 מיליון ש"ח.
ביום 20 באוגוסט 2003 הודיע המפקח על הביטוח לחברות הביטוח שבכוונתו לאשר תעריפי ביטוח באמצעות בנקים למשכנתאות כך ששיעור הנזקים המזערי יעלה בהדרגה משיעור של 57% — כלומר הגבלה רגולטורית על רווחיות אותו ביטוח שעמד במוקד החקירות.
מה אין בדף הזה
האוגדן שממנו נלקחו המסמכים מסתיים בפועל בשנת 2004. אין בו דבר על אכיפה מודרנית: לא הסדר אי-ההעמדה לדין משנת 2019 עם משרד המשפטים של ארצות הברית, לא החלטות רשות התחרות של השנים האחרונות, ולא עיצומים כספיים של בנק ישראל. אלה מתועדים במקומות אחרים באתר.
כן חשוב לומר מה הדף הזה אינו: הוא אינו טוען שהבנק עובר עבירות היום. חלק מההליכים שמתוארים כאן נסתיימו בלא כלום — חקירת ההגבלים הסתיימה בהחלטה שלא להעמיד לדין, ושומת המע"מ בוטלה. אנחנו מביאים גם את אלה.
מסמכי המקור
כל העמודים שעליהם מבוסס הדף מצורפים כקובצי PDF מצומצמים, שנחתכו מתוך קובצי ההגשה המקוריים לרשות ניירות ערך (אוגדן 119807949). התמונה הסרוקה היא המסמך הקובע ולא שונתה; נוספה לה שכבת טקסט שהופקה ב-OCR אוטומטי כדי שאפשר יהיה לחפש בקבצים, והיא מכילה שיבושים — ובפרט במספרים — ואינה מקור לציטוט.
- הרשעת הבנק בפרשת ויסות מניות הבנקים, וגזר הדין — תשקיף 1998 — 200-2017-03305010, עמודים 1, 76, 233
- החקירה המשטרתית בעניין ביטוח מבני לווים — דוח כספי 30.9.2000 — 200-2017-03256479, עמודים 47-48
- חקירה פלילית בעניין קבוצת לווים, חקירת ההגבלים וחקירת מע"מ — תשקיף 1998 — 200-2017-03305010, עמודים 250, 351-353, 390
- הכחשת הפרקליטות שנערכה חקירה משטרתית ב-1997, ומחלוקת החשב הכללי — דוח תקופתי 1998 — 200-2017-03314860, עמודים 180, 369, 373
- עמדת פרקליטות המדינה בדבר חשדות לעבירות — דוח תקופתי 1999 — 200-2017-03314984, עמודים 171
- העברת חומר החקירה לפרקליט מחוז תל אביב — תמצית דוחות 31.3.1999 — 200-2017-03314916, עמודים 35
- שומת המע"מ וביטולה בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין — דוח כספי 30.9.2000 — 200-2017-03256479, עמודים 48
- החלטת הממונה על ההגבלים שלא לנקוט הליכים פליליים — דוח תקופתי 2001 — 200-2017-03310711, עמודים 60, 178
- בקשת המפקח על הבנקים בבית הדין לחוזים אחידים, והסדר כובל נטען בסליקת הוראות קבע — דוח תקופתי 2002 — 200-2017-03304302, עמודים 180, 183, 192
- תובענות ייצוגיות 2003 והגבלת תעריפי הביטוח — דוח כספי 30.6.2003 — 200-2017-13082553, עמודים 28, 45, 51